רקע: תפקיד המשקולות הינו שמירת הירקות מתחת לנוזל. ברגע שהירקות צפים מעל הנוזל, הם חשופים לגזים הנמצאים בראש הצנצנת. פעמים רבות הצנצנת אינה אטומה לגמרי, ולצנצנצת ייכנס אוויר שכולל חמצן. כשזה קורה, מתחילים מספר תהליכים: אחד מהם הוא חימצון, והאחר – התפתחות של מיקרואורגניזמים שאינם חיידקים לקטים, כגון שמרים ועובשים, שגורמים לקילקול של הירק.
ברגע שהירקות נמצאות מתחת לנוזל, הנוזל מהווה חוצץ (לא הרמטי), ואכן ניתן לראות שברוב המקרים שיש כניסה של חמצן, היווצרות השמרים נעשית תחילה על גבי השכבה העליונה של הנוזל. אם יש חדירה גדולה של חמצן הוא יפעפע דרך הנוזל ויגיע לכל חלקי הצנצנת, אבל בצנצנות עם אטימות סבירה, זה לא קורה, כי בעת פעולת ההתססה נוצר גז דו תחמוצת הפחמן שדוחק את החמצן החוצה.
בירקות חתוכים דק, כגון כרוב כבוש, רצוי לשים שכבת הפרדה, שמטרתה למנוע מחתיכות הכרוב הקטנות לצוף. לרוב אנחנו משתמשים בעלים של כרוב, ועליהן שמים משקולות, אך מה קורה כשאין משקולות בהישג יד?
ניתן להשתמש בירקות קשים ולחתוך מהם שלישים או חצאים ולהכניס אותם מעל שכבת ההפרדה אם שמנו אחת (בירקות שחתוכים גס, או לא חתוכים כלל כמו מלפפונים, אין הכרח בשכבת הפרדה). הירקות שחתכנו בגודל הצנצנת ימנעו מהירקות החתוכים שלנו לצוף למעלה, אבל הירק עצמו לא כבד כמו משקולת, ובעצמו צף. ברגע שזה יקרה, המשקולות-הירק שלנו יהיו חשופות לאוויר, ואז יתחילו להתפתח עליהם שמרים ובהמשך ייתכן שגם עובשים.
כדי למנוע זאת, נדאג שהירקות-משקולות שלנו יהיו מקובעות מתחת לקו הנוזל. אם מילאנו את הצנצנת עד סופה, הירקות-משקולות יכולים להיות מתחת לקו הכתף של הצנצנת, וכך ניתן יהיה למלא נוזלים מעליהם, אך ייתכן שנרצה יותר מרווח מעל הנוזל כדי שהנוזלים לא יצאו החוצה מהצנצנת. לכן, כדאי לקבע אותם ע”י שימוש בשיפודים חתוכים שמוכנסים מתחת לכתף של הצנצנת. זה יאפשר עוד קצת מקום פנוי לנוזלים. בתמונה שלפניכם יש שכבת הפרדה שמקובעת ע”י שיפודים שנעוצים מתחת לכתף של הצנצנת. אין שם משקולת כלל. אבל מה קורה אם אנחנו לא ממלאים עד הסוף?
ניתן גם להשתמש בצנצנת קטנה, כמו זו של ויטמינים, בפמוט מזכוכית, או כל אלמנט זכוכית או חרס שניתן לשים בין המכסה לבין הירקות-משקולות הירקות כדי להחזיק אותן מתחת לקו הנוזל. הצנצנת הקטנה תדאג לכך שהירקות-משקולות שלנו ישארו מתחת לנוזל.
באילו ירקות אפשר להשתמש?
שימוש בירקות שונים ייתן לחיידקים מזון נוסף ויביא מגוון חיידקי. אותן ירקות-משקולות יכולים גם להוסיף לצבע ולטעם. לדוגמא, אם נשתמש בסלק, נוסיף כמות נכבדת של סוכרים וכן צבע סגול. קולורבי מוסיף טעם משלו, עקב השייכות שלו למשפחת המצליבים. ניתן לעשות זאת גם עם גזר, לפת ואפילו הלבבות של הכרוב.
ישנן שיטות נוספות: רשת פלסטיק שבה מוכרים פטריות (לא ברור מה העמידות של הפלסטיק הזה לחומציות), שקית ניילון מלאה בגולות או מים, אך כאן חשוב להשתמש בשקית ניילון שמיועדת למזון. יש כאלו שמשתמשים בחלוקי נחל – במקרה זה חשוב שזו תהיה אבן טבעית שלא מכילה עופרת או נחושת. לרוב גם יהיו בה נקבוביות, וחומרים שונים יכולים להצטבר שם. כדי להקטין את הסיכון, ניתן לשים בשקית ניילון מיועדת למזון.
מאמר זה נכתב כתוצאה מהפוסט של ספיר שני, שגרר אחריו מאות תגובות. הנה קישור לפוסט המקורי. תודה לספיר על האישור להשתמש בתמונה שלה.
